לוהילי שואלת אותי בערב "כמה פעמים נישן בדיסני?" אז אני מספרת לה שאנחנו הולכים להיות שם שלושה לילות וארבעה ימים, והיא בתגובה די אופיינית אומרת "אוף!".
אוף? על מה אוף?
אני רוצה להיות שם יותר.
מצד אחד אני מבינה אותה, זה נשמע ממש מעט. מצד שני, זה יכול להיות כל כך מציף! ואולי אחרי שלושה לילות כבר יימאס להם? וזה יהיה יותר מדי? ולא ישאיר טעם של עוד, או געגוע..?
דיסנילנד מציף ילדים (ומבוגרים) Since 1992 (התמונה הזו, וכל שאר התמונות בפוסט, הן מהאתר Unsplash.com)
לתכנן טיול עם ילדים זה כל כך אחרת ממה שאני רגילה.
את ירח הדבש שלנו ליפן תכננתי בפירוט מטורף. באמת מטורף. היה לי אקסל מסודר, מחולק לפרקי זמן של שעתיים שבהן ידעתי איפה נהיה ומה נעשה. הייתי מאוד חדה. היה לנו חודש, שזה אמנם הרבה זמן, אבל זו מדינה כל כך שונה ומיוחדת ורציתי לטעום עוד ועוד (ליטרלי, זה היעד שאכלנו בו הכי הרבה בטיולים שלנו).
לעומת הטיול ביפן, את הטיולים עם הילדים אני נוטה לא לתכנן בצורה מוגזמת, עד כדי לא לתכנן בכלל.
ולמה? בעיקר כדי לא להתאכזב.
אולי כדי לא להרגיש פספוס או החמצה.
אבל עכשיו הילדים כבר גדולים, וכבר קצת מחכים לדברים בעצמם.
לוהילי ממש מחכה לטפס לראש מגדל אייפל, כי היא ראתה אותו בכמה מהסרטים שהיא אוהבת.
אלבי מחכה בעיקר לדיסני, ויודע שהוא יוכל לקנות רק צעצוע אחד קטן (נו שוין, בואו נראה כמה זמן זה יחזיק עד הטנטרום המיוחל באמצע חנות מלאה בהורים מצקצקים..).
אנחנו רואים שוב ושוב את הסרט "רטטוי" ואני כבר מדמיינת אותנו אוכלים במסעדה של רמי בדיסנילנד.
אני מתרגשת יותר מהם!
אז מה בעצם עושים בטיול שכזה? איך מתכננים?
ובכלל לא הזכרתי שלטיול שלנו מצטרפים גם סבתא פלורה, דוד אהרון ואיתן ויהונתן – בני הדודים מאמריקה. הרבה אנשים שצריך להתחשב ברצונות שלהם ולזכור שהכל עלול להשתנות כי מישהו קם קצת עקום בבוקר.. (לרוב שוקו חם וקרואסון יסגרו את הפינה).
החלטתי ללכת על תכנון יומי גמיש.
לא משהו מוגזם, אלא מעין "אאוטליין", מסגרת יומית עם המלצות. אפילו לא לחלק את זה לתאריכים, פשוט לזרום ובכל בוקר להחליט מה בא לנו הפעם.
נקום ונרצה ללכת לראות את האייפל? מעולה, הנה רשימה של כל הדברים שאפשר לעשות בסביבה – אתרים, פעילויות נחמדות, פארקים מומלצים (חשוב!) ומקומות שווים לארוחת צהריים (גם כאן צריך כמה אופציות, כי לפעמים טוחנים עד הצהריים נשנושים ובא לנו ארוחה קלה, ולפעמים אכלנו בבוקר *רק* קילו וחצי פירות יער אז אנחנו על סף עילפון ב-12).
ככה אני בונה, על גבי שכבות במפה של My Maps, את כל ההמלצות לפי איזורים גיאוגרפיים, ואז אנחנו יכולים להחליט באותו הרגע.
בלי להרגיש שפספסנו משהו קריטי, אין לו"זים צפופים ויש הרבה גמישות והתחשבות בכל מי שמטייל איתנו.
האם זה בהכרח יעבוד? האם הכל יתנהל על מי מנוחות וכולם יזרמו?
ברור שלא!
אחד הדברים החשובים הוא להוריד ציפיות מטיול מושלם. לא כשמטיילים לבד ובטח ובטח כשמטיילים עם ילדים. הם עייפים, יש להם רצונות (אייי כמה אני מפחדת מהחנויות בדיסני 😊), הרעב שלהם כמעט אף פעם לא תואם לשלנו והרבה פעמים כולם יוצאים מאיזון.
אבל.. זה בסדר.
אני לא מגיעה עם ציפיות לילדים שקטים שרוצים ללכת לסיור בלובר כדי לראות את המונה ליזה.
זה יגיע אליהם בהמשך החיים (או שלא, זה גם בסדר!).
בגלל זה התכנון הוא גמיש, ומתחשב. המטרה היא שנצבור יחד חוויות כמשפחה.
אין דבר שיותר משמח אותי מלחוות את החיים, הטיולים והמקומות החדשים (וגם הישנים והמוכרים) – דרך העיניים של הילדים שלי.
וזה שווה הכל.
Comments