אחותי הקטנה טסה עם בן הזוג שלה לרומא באביב. כמובן שהיא פנתה אליי בבקשה לעזרה בתכנון הטיול ומציאת הדירה המושלמת (מחיר ומיקום) בעיר, ולכן חזרתי להתבונן על הטיול שעשינו ברומא באפריל 2019..
האורנים של איטליה עושים לי שמח בלב (התמונה מהאתר Unsplash.com)
פלאשבק.
איטליה תמיד ולנצח תהיה אהובתנו.
הבת הבכורה שלנו, בטרם מלאו לה חמש שנים, כבר בילתה באיטליה למעלה מחודש במצטבר על פני שלושה טיולים, בהם ביקרנו וטיילנו ביותר מחמישה מחוזות שונים.
את הטיול הראשון שלנו כמשפחה עשינו לרומא. הבת הגדולה שלנו הייתה אז בת שנה וקצת, והחלטנו שרומא תהיה אחלה סיפתח לטיולים הבאים שהיא תחווה בחיים.
חברה של המשפחה אירחה אותנו בדירה המושלמת שלה בשכונה היוקרתית Ludovisi השוכנת ממש מאחורי המדרגות הספרדיות ומשקיפה על Villa Borghese המהממת ביופיה. המיקום היה מושלם, והלכנו כמעט לכל מקום ברגל ובעגלה. במקרים מסוימים לקחנו אוטובוס, והיה רק מקרה אחד שסיימנו לאכול מאוחר והתחיל לרדת גשם זלעפות אז התפנקנו במונית.
ילדה קטנה - ספוליאטלה גדול (לוהילי, בת שנה וחצי, רומא 2019)
מבחינת מקומות לראות
עבור דני בעלי זו הייתה הפעם הראשונה בעיר, אז סימנו "וי" על כל הרשימה המוכרת של המקומות שחייבים לראות בעיר – מזרקת Trevi, הפורום, הקולוסיאום וכו'. לא אלאה בדברים הבייסיק שאפשר למצוא בחיפוש פשוט בגוגל.
כמה טיפים לטיול ברומא עם ילדים קטנים
קודם כל לזכור שהרחובות ברומא מלאים במרצפות מעצבנות שהעגלות נתקעות ביניהן בקלות. היינו עם עגלה קלה יחסית וזה היה סיוט. לגמרי הייתי ממליצה ללכת על עגלה כבדה יותר, עם גלגלים גדולים, כזו שתוכלו ללכת איתה יותר בהנאה.
האיטלקים ממש בקטע של ילדים! לא חושבת שהיה מקום שהרגשנו שהבת שלנו לא מתקבלת בברכה. אפילו היו כמה נונות שראו אותה ברחוב ופרצו בקריאות "Bella bambina!" וגרמו לנו להתנפח מגאווה (או שאולי זה היה ממנת הקצ'ו א-פפה?).
אז כן, אחד הדברים הכי כיפיים לעשות עם ילדים ברומא זה לאכול. אבל – כדי למנוע אכזבות תתכננו היטב את המסעדות. לפחות תיצרו מפה על ההמלצות שאתם קוראים עליהן, ככה שכשתגיעו לאיזור מסוים תוכלו לבחור מההמלצות הקרובות אליכם. כמות המסעדות שם היא עצומה, הכל נראה טוב וטעים, וקל ליפול למלכודות תיירים (גם למטיילים מנוסים!).
ממליצה לשים על המפה גם מקומות שווים לקפה, מאפיות וכמובן ג'לטריות מומלצות (כאלו שיש בהן כדים סגורים של גלידה, והגלידה לא פתוחה בתוך הויטרינה).
בהרבה מהשכונות של העיר או באיזורים הירוקים (כל הוילות וכו') יש פארקים לילדים, כמו גינות השעשועים שיש בארץ. זה נהדר לתת להם מדי פעם להוציא אנרגיה לפני או אחרי שמבקשים מהם לשבת בעגלה במשך הרבה זמן כשאנחנו הולכים. וגם בלי גני שעשועים – בהרבה פיאצות רואים ילדים רצים אחרי יונים שמנמנות, תנו להם לרוץ.
לתפוס שתי ציפורים במכה אחת - היא רצה ומשתוללת ואנחנו נחים מההליכה המרובה
שמתי לב שכל ההמלצות שלי נורא לא-ספציפיות לרומא, אז אולי ננסה מכיוון אחר.
שלושה זכרונות וגעגוע
זכרון ראשון
הגענו לרובע היהודי וכשעמדנו בנקודה מסוימת, היתה שם קבוצה קטנה של מטיילים עם מדריך יהודי שהדריך באנגלית. שמענו אותו אומר את המשפט האייקוני, שאנחנו דבקים בו מאז: “Scratch a Jew and you’ll find an Italian. Scratch an Italian and you’ll find a Jew” רגע, אז גם אנחנו קצת איטלקים? בגלל זה אנחנו מרגישים פה בבית? בכל מקרה, אני ממליצה בחום על סיור ברובע היהודי. שווה לשלב הסברים היסטוריים עם טעימות קולינריות, כיוון שהרבה מהמטבח האיטלקי המוכר כיום הגיע מהמטבח היהודי.
זכרון שני
נכנסנו למסעדה מומלצת באחת השכונות הקרובות לקולוסיאום. קטנטונת ברמה של כרם התימנים.. הבעלים הוא גם השף ויש לו מלצרית אחת. סה"כ חמישה, שישה שולחנות זוגיים. האוכל היה טרי, טעים ומיוחד (ובדרך כלל אני מעדיפה מנות קלאסיות, או אוכל רחוב, אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל). ישבנו כמו איטלקים אמיתיים ולקחנו את הזמן, עד שהמסעדה כמעט התרוקנה והבעלים יצא לדבר איתנו. כל כך התלהבנו מהכל, וממנו, שחזרנו למחרת בצהריים. המקום היה מלא, אבל הבעלים יצא אלינו ושאל אם להכין ללוהילי את המנה שהיא אהבה, כדי שברגע שנתיישב היא כבר תוכל לאכול. אמרתי כבר שהאיטלקים אוהבים ילדים? והם משוגעים על ילדים שאוהבים לאכול!
לצערנו המסעדה לא שרדה את הקורונה ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו של הבעלים או אם הוא פתח מסעדה חדשה..
זכרון שלישי
במהלך עשרת הימים שהיינו שם, חגגתי יום הולדת. כיוון שהיינו עם מכרים מקומיים, חגגנו בעצת כל אחד מהם – כל אחד נתן טיפים מאוד שונים.
המארחת שלנו, אישה אמידה מאוד בשנות החמישים לחייה, המליצה לדני לקחת אותי למסעדה מהממת במלון משגע, ממש בהמשך הרחוב – Hotel Eden.
מלון חמישה כוכבים, שהפאר והעושר שלו גרמו לי למבוכה באיזשהו מקום. מכירים את התחושה? כמו שנכנסים לחנות נעליים ומתביישים שבאנו עם הזוג הכי מרופט שקיים ברשותנו.
הכל שיש מסביב, כולם נחמדים ומגולחים למשעי, האוכל טעים ומהודק, הכל פיין. איזה מזל שהבת שלנו רגועה, אללי.
רואים? ספות עור, מפות לבנות, מגש מיני ריבות (אוי כמה אני אוהבת ריבות!), פרחים לבנים וחלונות עצומים שפונים לווילה בורגזה. לא יודעת כמה עלה, גם כי בעלי שילם על הכל בשושו, גם כי המארחת שלנו דאגה להנחה, וגם כי זה היה לפני מלא זמן.
בצהריים, המארחת המקסימה שלנו לקחה אותי לבילוי במספרה (אל תשאלו, בחיים לא חוויתי כזה דבר). ובערב, חבר שלנו לקח אותנו לחוויה טיפה יותר מקומית וצעירה. הלכנו ברגל (איזה כיף זה לגור בעיר) למסעדה שהקטע שלה זה פיצה ודברים מטוגנים.
חבר שלנו, לורנצו, אמר לבעל הבית שאנחנו לא מקומיים ושעליו "להראות לנו מה הם מסוגלים".
נראה שהוא נלחץ מהאמירה הזאת ופשוט ירה לכל הכיוונים – אוכל ממש ממש טעים. מגש מטוגנים ענק, פיצות שאלוהים יעזור איזה פיצות.. אני לא אמשיך, רק כי אני לא זוכרת איפה זה היה ומשום מה גוגל לא מצליח לעזור לי – לא במפות מאותם תאריכים ולא מהתמונות.
לורנצו המתוק, המקסים ואוהב ישראל – הכין לי עוגה שבמשפחתו נוהגים לאכול ביום הולדת. בסיס של בצק פריך, המון המון קרם ונילי משגע, ומעל – ערימה של תותי עץ, מאובקים באבקת סוכר. הוא הגדיל והוסיף חתיכת בצק סוכר שעליה כתב "יומ הולדת שמח!" וזה ישר הזכיר לי את העוגה של האגריד..
רואים כמה התרגשתי מהמחווה?
געגוע
החלק שאני הכי מתגעגעת אליו זה התחושה, ואותה מאוד קשה להסביר במילים.
מניחה שלכל אחד מאיתנו יש מקום בעולם שמשרה עליו רוגע, בטחון, אושר. זה מה שקורה לנו כשאנחנו נוחתים באיטליה.. כל פעם מחדש אנחנו מרגישים בבית, מרגישים אהובים ואוהבים. יש משהו קסום באיטליה – אולי הנופים, אולי הפשטות, אולי החום והמשפחתיות של האיטלקים שכל כך מזכיר לנו את הארץ. או שאולי זה השילוב של הכל יחד!
לא סתם אנחנו בוחנים את איטליה ברצינות כיעד הראשון והמרכזי במסע שלנו. זו ארץ שאנחנו מכירים היטב, היא קרובה לארץ – פיזית ומנטלית, אנחנו מאוהבים בה, ויודעים שנסתדר שם מצוין. לדני יש דרכון אירופאי (והילדים גם יקבלו אחד בעקבותיו) כך שאיטליה מהווה אופציה טובה עבורנו.
המגורים והמחייה שם יחסית זולים (באיזורים מסוימים יותר ובאחרים פחות), ישנה גישה קלה למקומות אחרים ברחבי אירופה, הפרשי השעות עם ישראל כמעט ולא קיימים (לא בטוחה עדיין אם זה מהווה יתרון או חסרון בעבודה שלי) ואפשרויות החינוך של הילדים הן עצומות (בדגש על שיטת החינוך המועדפת עלינו – מונטסורי, שהייתה איטלקיה כמובן).
עכשיו כל שנותר הוא שנדע שיש לנו בטחון כלכלי, שיש לנו ערוצי הכנסה בטוחים של כ-20,000 ₪ בחודש כדי שנוכל לצאת לדרך. הג'לטו כבר מדגדג לי בקצה הלשון..
Comments